להיות דתי בלב

תשובה:

אחד הדברים הכי מיוחדים ביהדות, שממנה זלג, מעט, לדתות שנולדו ממנה, הוא החיוב המצוות מעשיות. זה יסוד גדול של היהדות, יסוד חשוב ועקרוני- שמירת היהדות מובילה בהכרח למגוון של מצוות מעשיות, לשמירתן ולהקפדה על כללי התנהגות מסויימים. כמובן שיש כאן עולם שלם, יקום שלם, של עניינים רוחניים ועמוקים בתלויים בזה. אולם התרי"ג מצוות הם הדרך להיות יהודי. כולל כל מצוות חז"ל. הרב קוק, כמו הרבה אחרים, גם קושר זאת לעולמות הרוחניים העמוקים והגדולים שעומדים מאחרי כל מצווה, אולם לא בזה זה תלוי... האדם היהודי שומר את המצוות, מאמין שהם נתנו מסיני דרך משה רבינו ובתורה שבעל פה. כל מי שלא, הוא מחוץ למחנה ומחות לחבורה.
האמירה של בני ישראל במדבר, "נעשה ונשמע" היא יסוד חשוב... אנחנו קודם שומרים ואחר כך מבררים. ניתן וצריך לברר, אולם זה בא אחרי השמירה.
ממילא, לא יתכן להיות רק דתי בלב, לקבל את המחשבות, את העקרונות בלי לשמור מצוות מעשיות. האמונה השלימה שלנו היא שיש קשר ישיר בין המחשבות העליונות, בין המחשבות הרוחניות והמוסר, לבין שמירה מעשית. יותר מזה, לעיתים קרובות יכולה להיות סתירה בין המחשבות ה"רוחניות" לשמירה של מצוות מעשיות, ואז המצוות ינצחו. כולל כל המצוות, החל מדברי חז"ל, עבור דרך דברים הכתובים בתורה וכלה בעשרת הדברות. הכל. המוסר הוא חשוב וטוב, אולם לא הוא קובע...
אז מי שבא ואומר "אני דתי בלב" למעשה כופר בקשר שבין העולם המעשי, המצוות ודרכי ההתנהגות, לתורה שמשמיים... ואת זה היהדות אינה יכולה לקבל. זה בהחלט קרה בעבר, בעיקר אצל הנצרות שטענה שהכל מתחיל ונגמר ב"לב" או באמירה של כמה מילים או בקבלה רוחנית וממילא פטרה את האדם מהמצוות המעשיות, אולם זה בדיוק מה שהגדיר את הנצרות כעבודה זרה.
בימינו מאוד קשה לאנשים לקבל את המחשבה הזו, לעניות דעתי בעיקר בגלל שהאדם המודרני הוא מאוד גאוותן ומתנשא וברור לו שהוא מבין הכל.. .ולכן ברור לו שהוא יכול להבין יותר טוב מאלוקים בעצמו מה אלוקים רוצה ומצד שני אנשים מאוד מחפשים רוחניות ולכן הומצאה השיטה של "דתי בלב" אולם כפי שהבהרנו היא לא מקובלת. חייבים לשמור מצוות מעשיות, משם זה מתחיל ומי שלא לא יכול להיות "דתי".